ראשית יש להקדים את השון הזהב של הרמב"ם ז"ל סוף פ"א מהלכות מילה, וזה לשונו 'אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי, שסכנת נפשות דוחה את הכל, ואפשר למול לאחר זמן, ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם' עכ"ל ע"ש. וכן פסק מרן בשו"ע סימן רסג סעיף א' ע"ש.
הנה סוגיה זו רחבה היא עד מאוד, ואכתוב כאן את הכללים והיסודות הנצרכים בקצרה על מנת שיהיה מובן, ובכל מקרה לגופו יש להתייעץ בפרטות.
ראשית, בכל לידה יש לברר שאכן נולד תינוק בריא ואין בו חולי כלשהו, בין מולד ובין שנתפתח לאחר מכן, ואם נולד עם חולי כלשהו אסור לערוך את הברית עד אשר יתרפא, וע"י חוות דעת רפואית והלכתית יהיה ניתן לקבוע שאין שום חשש בעריכת הברית, יש להבדיל בין מום מולד וכד' כגון שפה שסועה, אצבע יתירה, רגלים עקומות וכד' דאין זה נחשב לחולי ואין שום מניעה לערוך את הברית בזמנה, אע"פ שלאחר זמן התינוק יעבור ניתוח לתיקון המום, לבין חולי מולד כגון זיהום בדם, חוסר חמצן וכד' דחשיב חולי ובאופן שזהו חולי של כל הגוף צריך להמתין ז' ימים מעת לעת היינו ז' פעמים כד' שעות מעת שנתרפאו, אולם אם זהו חולי של אבר אחד כגון שנשברה ידו או רגלו בעת או לאחר הלידה, צריך להמתין שתחלים המכה ואז ניתן יהיה לערוך את הברית מיד.
תינוק שנולד פג, היינו לפני שבוע לז' ע"פ ההגדרה הרפואית כיום, בדר"כ אינו בשל עדין לברית מילה משום חולשתו, וחלק ממערכות הגוף עדיין לא הגיעו לגמר התפתחותן, אולם כל מקרה לגופו, משום שאם לא נזקק לשום עזרה רפואית, ומתפקד כבריא באכילה ונותן צרכים והגיע במשקלו לפחות ל- 2.2 קילו אפשר שיהיה ניתן למולו ביום השמיני לאחר בדיקה מדוקדקת.
כלל גדול יש בענין תינוק שנזקק לעזרה חיצונית דאם סיבת העזרה היא רק מניעתית- דוגמת תינוק שהוכנס לאינקובטור לא מחמת פגותו אלא להגדיל את השמירה עליו שמא ידבק באיזשהו וירוס וכד', הרי אין שום מניעה למולו ביום השמיני במידה והכל תקין, לבין תינוק שהוכנס לאינקובטור מחמת פגותו שלא היה יכול להתקיים ללא עזרה חיצונית, או אם הוכנס לאינקובטור מחמת תת חום וכד', הרי הוא נחשב לחולה כל גופו ורק לאחר שיצא מהאינקובטור ניתן יהיה להתחיל למנות ז' ימים מעת לעת ולמולו, וכן הדין בטיפול אנטיביוטי, היינו אם הסיבה לנטילת האנטיביוטיקה היא מחמת זיהום מסוים, צריך להמתין עד שהתינוק יהיה בריא ולאחר מכן למנות ז' ימים מעת לעת אולם אם הטיפול האנטיביוטי הוא טיפול מונע כדי למנוע למנוע זיהום וכד' מבלי שהיה לתינוק שום חולי, אין צורך כלל לדחות את הברית, וכן יש לדעת שלפעמים ע"פ המדיניות של בית החולים ממשיכים את הטיפול האנטיביוטי עוד כמה ימים לאחר ההחלמה, ופשיטא שמונים מעת שהתינוק בריא ולא מעת הפסקת האנטיביוטיקה.
תינוק שחסר לו סוכר או סידן ולכן יש לו רעידות ופירכוסים, צריך למנות ז' ימים מעת שנתרפא היינו לאחר שנתנו לו את החומר החסר ונעלמו ההפרעות הללו.
הסיבה השכיחה ביותר לדחיית הברית בזמנינו היא הצהבת, ויש לדעת דישנם שני סוגי צהבת עיקריים: צהבת פזיולוגית וצהבת פתולוגית.
צהבת פזיולוגית, שנקראת גם צהבת היילוד, היא הצהבת השכיחה. זהו מצב טבעי ולא מחלה, תופעה זו נוצרת כתוצאה מהצטברות של בילורובין בלתי ישיר, בגלל חוסר בשלות היילוד. הבילורובין הוא אחד מתוצרי הפירוק של כדוריות הדם האדומות, ולצורך הפרשתו מהגוף צריך הכבד לבצע בו שינוי מתאים, במצב רגיל הוא מופרש מהגוף בין היתר ע"י השתן אשר זו היא הסיבה שהשתן בצבע צהוב, כאשר הבילורובין איננו מתפנה מהגוף, ורמתו עולה בדם, הוא שוקע בעור והופך את צבע העור לצהוב. ביילוד יש באופן טבעי רמות גבוהות יותר של בילורובין מאשר במבוגר בגלל שתי סיבות עיקריות: ליילוד כמות גדולה של כדוריות אדומות והן מתפרקות יותר, ולכן נוצר יותר בילורובין. הכבד של היילוד אינו בשל כל צרכו ולכן איננו מצליח לקשור את הבילורובין ולהפרישו. צהבת זו אינה מופיעה ביום הראשון ללידה, אלא מתחילה ביום השני ומגיעה לשיאה בדר"כ ביום רביעי או חמישי ללידה, ומכאן ואילך יורדת עד שאין העור נראה צהוב. המעקב העיקרי שצריך לבדוק בתינוק בימים שלפני הברית- שרמת הבילורובין שבדם במגמת ירידה והתינוק אינו נראה צהוב, באופן שהצהבת עדיין במגמת עליה אין לערוך את הברית ביום השמיני אולם כאשר תרד הצהבת ניתן למול את התינוק מיד ללא צורך להמתין ז' ימים, אלא א"כ הצהבת היתה גבוהה מאד והתינוק הוזקק שיחליפו את דמו, דבכהאי גוונא ודאי חשיב חולי כל גופו וצריך להמתין ז' ימים מעת לעת.
סוג הצהבת השני היא צהבת פתולוגית הנקראית חולנית. זו היא צהבת שאינה שכיחה כלל, הנגרמת מהצטברות של בילורובין ישיר. זהו מצב של חולי ולפעמים עד כדי סכנה, וברור שדינו כחולה כל גופו, וצריך למנות ז' ימים שלמים מעת שהבריא. צהבת זו מאופיינת בכמה נתונים כגון שמופיעה ב- כד' שעות הראשונות לחיי הולד, קצב עליית הבילורובין הוא מעל 5 מ"ג ליממה ועוד.
ישנם עוד הרבה דוגמאות שניתן לציין כגון דלקות עיניים, צינון, בליעת מי שפיר ומים מקוניאלים וכו' ואין כאן המקום להרחיב בכל מקרה לגופו ולכן בכל מקרה חריג יש להתייעץ עם רופא מומחה ורב פוסק, באופן שהכלל הוא דצריך לבדוק האם החריגה היא בגדר חולי או לא וא"כ האם זהו חולי של אבר אחד או כל הגוף, וגם אם החריגה אינה מוגדרת כחולי צריך לבדוק שאין חשש שע"י הברית יכנס התינוק לספק סכנה, וכפי שציינתי דכל מקרה לגופו לדעת כיצד יש לנהוג.
