ראשית יש לדעת שמצות המילה היא מן המצוות שניתנו אף קודם מתן תורה, שאברהם אבינו וזרעו אחריו נצטוו עליה, ובה כרת השי"ת עם אברהם אבינו ברית דכתיב (בראשית יז' י') "זאת בריתי אשר תשמרו ביני ובניכם ובין זרעך אחריך, המול לכם כל זכר". וצריך לדעת שלגודל חשיבות מעלת מצות המילה לא רק ברית אחת נכרתה עליה אלא יג' בריתות כדאיתא בגמ' נדרים לא: וברמב"ם סוף הלכות מילה מנה אותם, וזאת על מנת לחזק את תוקף הברית, ועל מנת לסבר את האוזן יש לדעת שעל כל התורה כולה נכרתו רק ג' בריתות ולעומת זאת על מצות המילה יג' בריתות ועיין ברכות דף מח: שצריך להקדים ברית לתורה כגון 'ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו' ע"ש ברש"י ז"ל. וכן עיין ספר 'קרבן אשר' דף רמו ע"ב שכתב 'הכל צריכים לעמוד בפני התינוק, ואפילו הנושא ספר תורה מחוייב לקום על רגליו כשמביאין את התינוק לברית מילה, לרמז שהמילה גדולה ממנה, שלא זכו ישראל לתורה אלא ע"י המילה' עכ"ל ע"ש.
ומלבד הציווי לאברהם אבינו, עוד נצטווינו עליה לאחר מתן תורה שנאמר (ויקרא יב ג') "וביום השמיני ימול בשר ערלתו", והסבירו המפרשים שבסיני נצטוינו לשמור את אותו ציווי קדום שנצטוה בו אברהם אבינו ע"ה.
ועוד צריך לדעת שחז"ל הפליגו מאד בגודל מעלת המילה כדאיתא בנדרים לא: שאלמלא מצות המילה, לא ברא הקב"ה את עולמו וכן שמצות המילה שקולה כנגד כל המצוות, ורמז יפה יש בזה כנודע דיש בתורה תרי"ג מצוות ואם נוציא מתוכם את מצות ברית המילה ישארו ברי"ת מצוות, והיינו שמצות ברית המילה שקולה כנגד הברי"ת מצוות האחרות, ובה הן כלולות.
וכן יש לדעת שמובא במדרש תנחומא פרשת וירא שאין התינוק נכנס למנין הדורות אלא ע"י מצות המילה ע"ש, וישנם עוד שבחים עצומים וסגולות והשפעות עצומות בנגלה ובנסתר אשר נאמרו על מצות המילה כאשר נעשית כהלכתה עד שמרן השו"ע קבע ביו"ד הלכות מילה סימן רס סעיף א' שגדולה מצווה זו משאר מצוות עשה, ע"ש. 

הנה יש לדעת שעיקר המצוה מן התורה לביצוע מצות ברית המילה היא דווקא ביום השמיני כדכתיב (ויקרא יב ג') 'וביום השמיני ימול בשר' וישנו פס' נוסף שנאמר אצל אברהם אבינו (בראשית יז יב') 'ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם', ומובא בגמ' שבת קלב. שצריך את שתי הכתובים, כתוב אחד ללמד שעד היום השמיני עדיין לא הגיע זמן המילה, וכתוב שני למעט יום תשיעי, ע"ש. ולכן אע"פ שאם ישנו תינוק שללא סיבה מוצדקת לא ערכו לו ברית ביום השמיני, ודאי שניתן לערוך ברית מהיום התשיעי ואילך ויפה שעת אחת קודם, אולם מצות הברית לא קוימה כהלכתה וההפסד הרוחני הוא רב ועצום.
יתירה מזו יש לדעת שעיקר מצות התורה היא החיוב על האב לדאוג לכך שבנו יהיה מהול, ולכן אין רשות למול תינוק שלא מדעת אביו, שכן המצוה מוטלת על האב, אולם ישנם כמה פוסקים שכותבים שכל מצות האב למול את בנו היא רק ביום השמיני ללידת התינוק ולאחר מכן אף שחייבים לדאוג לכך שהתינוק יהיה מהול הפסיד האב את מצותו, עיין בעניין זה באורך בשו"ת 'משנה הלכות' חי"ג סימן קעה.

עוד מצינו בגודל החשיבות לקיום מצות המילה דווקא ביום השמיני מכך שאם חלה הברית ביום ש"ק, הרי מצות המילה דוחה שבת, אולם אם הברית נדחתה מזמנה ביום השמיני ומקיימים אותה מהיום התשיעי ואילך אין מצות המילה דוחה שבת, כמבואר בגמ' שבת קלב ונפסק להלכה בטוש"ע באו"ח סימן שלא סעיף ו' וביו"ד סימן רסו סעיף ב ע"ש. ונאמרו טעמים רבים רבים לשבח בכל פרד"ס תורתינו הקדושה מדוע ניתנה מצות ברית המילה דווקא ליום ה- ח', עיין מדרש רבה ויקרא פרשת אמור סימן כז אות י וכן מדרש רבה דברים פרשת כי-תצא סימן ו' אות א ובאור החיים הק' על ויקרא (יב, ג). וכן עיין בזוה"ק רעיא מהימנא פרשת תזריע דף מג ע"ב ובפי' רבינו בחיי על פרשת לך לך (יג' יז') ובספר 'דרך פקודיך' למהרצ"א מדינוב זצ"ל מ"ע ב' חלק המחשבה אות יב, ובסודם של דברים עיין לרבינו האר"י זצוקללה"ה ב- 'עץ חיים' שער לג פרק ד' דף מב טור ב' ובריפ"ש ז"ל שם אות ב', ובספר הליקוטים פרשת תזריע על הפס' וביום השמיני ימול בשר ערלתו וכן עיין בע"ח שער כב פרק ב' טור ג' ודו"ק, וישנם עוד מקורות עצומים למעלת המצוה כאשר נערכת כהלכתה ביום השמיני, ומכל מקום חשוב לציין שכל זאת אך ורק בתנאי שהתינוק נבדק ונמצא בריא וכשיר למצות ברית המילה, אולם אם מבחינה בריאותית אין התינוק כשיר למילה או אפילו ספק, ההלכה מחייבת אותנו לדחות את המילה עד אשר ימצא כשיר לברית וכפי שנאריך בכללים ויסודות ודוגמאות רבות בתשובה אחרת בע"ה ובלי נדר.

ראשית יש להקדים את השון הזהב של הרמב"ם ז"ל סוף פ"א מהלכות מילה, וזה לשונו 'אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי, שסכנת נפשות דוחה את הכל, ואפשר למול לאחר זמן, ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם' עכ"ל ע"ש. וכן פסק מרן בשו"ע סימן רסג סעיף א' ע"ש.

הנה סוגיה זו רחבה היא עד מאוד, ואכתוב כאן את הכללים והיסודות הנצרכים בקצרה על מנת שיהיה מובן, ובכל מקרה לגופו יש להתייעץ בפרטות.
ראשית, בכל לידה יש לברר שאכן נולד תינוק בריא ואין בו חולי כלשהו, בין מולד ובין שנתפתח לאחר מכן, ואם נולד עם חולי כלשהו אסור לערוך את הברית עד אשר יתרפא, וע"י חוות דעת רפואית והלכתית יהיה ניתן לקבוע שאין שום חשש בעריכת הברית, יש להבדיל בין מום מולד וכד' כגון שפה שסועה, אצבע יתירה, רגלים עקומות וכד' דאין זה נחשב לחולי ואין שום מניעה לערוך את הברית בזמנה, אע"פ שלאחר זמן התינוק יעבור ניתוח לתיקון המום, לבין חולי מולד כגון זיהום בדם, חוסר חמצן וכד' דחשיב חולי ובאופן שזהו חולי של כל הגוף צריך להמתין ז' ימים מעת לעת היינו ז' פעמים כד' שעות מעת שנתרפאו, אולם אם זהו חולי של אבר אחד כגון שנשברה ידו או רגלו בעת או לאחר הלידה, צריך להמתין שתחלים המכה ואז ניתן יהיה לערוך את הברית מיד.

תינוק שנולד פג, היינו לפני שבוע לז' ע"פ ההגדרה הרפואית כיום, בדר"כ אינו בשל עדין לברית מילה משום חולשתו, וחלק ממערכות הגוף עדיין לא הגיעו לגמר התפתחותן, אולם כל מקרה לגופו, משום שאם לא נזקק לשום עזרה רפואית, ומתפקד כבריא באכילה ונותן צרכים והגיע במשקלו לפחות ל- 2.2 קילו אפשר שיהיה ניתן למולו ביום השמיני לאחר בדיקה מדוקדקת.

כלל גדול יש בענין תינוק שנזקק לעזרה חיצונית דאם סיבת העזרה היא רק מניעתית- דוגמת תינוק שהוכנס לאינקובטור לא מחמת פגותו אלא להגדיל את השמירה עליו שמא ידבק באיזשהו וירוס וכד', הרי אין שום מניעה למולו ביום השמיני במידה והכל תקין, לבין תינוק שהוכנס לאינקובטור מחמת פגותו שלא היה יכול להתקיים ללא עזרה חיצונית, או אם הוכנס לאינקובטור מחמת תת חום וכד', הרי הוא נחשב לחולה כל גופו ורק לאחר שיצא מהאינקובטור ניתן יהיה להתחיל למנות ז' ימים מעת לעת ולמולו, וכן הדין בטיפול אנטיביוטי, היינו אם הסיבה לנטילת האנטיביוטיקה היא מחמת זיהום מסוים, צריך להמתין עד שהתינוק יהיה בריא ולאחר מכן למנות ז' ימים מעת לעת אולם אם הטיפול האנטיביוטי הוא טיפול מונע כדי למנוע למנוע זיהום וכד' מבלי שהיה לתינוק שום חולי, אין צורך כלל לדחות את הברית, וכן יש לדעת שלפעמים ע"פ המדיניות של בית החולים ממשיכים את הטיפול האנטיביוטי עוד כמה ימים לאחר ההחלמה, ופשיטא שמונים מעת שהתינוק בריא ולא מעת הפסקת האנטיביוטיקה.

תינוק שחסר לו סוכר או סידן ולכן יש לו רעידות ופירכוסים, צריך למנות ז' ימים מעת שנתרפא היינו לאחר שנתנו לו את החומר החסר ונעלמו ההפרעות הללו.

הסיבה השכיחה ביותר לדחיית הברית בזמנינו היא הצהבת, ויש לדעת דישנם שני סוגי צהבת עיקריים: צהבת פזיולוגית וצהבת פתולוגית.
צהבת פזיולוגית, שנקראת גם צהבת היילוד, היא הצהבת השכיחה. זהו מצב טבעי ולא מחלה, תופעה זו נוצרת כתוצאה מהצטברות של בילורובין בלתי ישיר, בגלל חוסר בשלות היילוד. הבילורובין הוא אחד מתוצרי הפירוק של כדוריות הדם האדומות, ולצורך הפרשתו מהגוף צריך הכבד לבצע בו שינוי מתאים, במצב רגיל הוא מופרש מהגוף בין היתר ע"י השתן אשר זו היא הסיבה שהשתן בצבע צהוב, כאשר הבילורובין איננו מתפנה מהגוף, ורמתו עולה בדם, הוא שוקע בעור והופך את צבע העור לצהוב. ביילוד יש באופן טבעי רמות גבוהות יותר של בילורובין מאשר במבוגר בגלל שתי סיבות עיקריות: ליילוד כמות גדולה של כדוריות אדומות והן מתפרקות יותר, ולכן נוצר יותר בילורובין. הכבד של היילוד אינו בשל כל צרכו ולכן איננו מצליח לקשור את הבילורובין ולהפרישו. צהבת זו אינה מופיעה ביום הראשון ללידה, אלא מתחילה ביום השני ומגיעה לשיאה בדר"כ ביום רביעי או חמישי ללידה, ומכאן ואילך יורדת עד שאין העור נראה צהוב. המעקב העיקרי שצריך לבדוק בתינוק בימים שלפני הברית- שרמת הבילורובין שבדם במגמת ירידה והתינוק אינו נראה צהוב, באופן שהצהבת עדיין במגמת עליה אין לערוך את הברית ביום השמיני אולם כאשר תרד הצהבת ניתן למול את התינוק מיד ללא צורך להמתין ז' ימים, אלא א"כ הצהבת היתה גבוהה מאד והתינוק הוזקק שיחליפו את דמו, דבכהאי גוונא ודאי חשיב חולי כל גופו וצריך להמתין ז' ימים מעת לעת.

סוג הצהבת השני היא צהבת פתולוגית הנקראית חולנית. זו היא צהבת שאינה שכיחה כלל, הנגרמת מהצטברות של בילורובין ישיר. זהו מצב של חולי ולפעמים עד כדי סכנה, וברור שדינו כחולה כל גופו, וצריך למנות ז' ימים שלמים מעת שהבריא. צהבת זו מאופיינת בכמה נתונים כגון שמופיעה ב- כד' שעות הראשונות לחיי הולד, קצב עליית הבילורובין הוא מעל 5 מ"ג ליממה ועוד.

ישנם עוד הרבה דוגמאות שניתן לציין כגון דלקות עיניים, צינון, בליעת מי שפיר ומים מקוניאלים וכו' ואין כאן המקום להרחיב בכל מקרה לגופו ולכן בכל מקרה חריג יש להתייעץ עם רופא מומחה ורב פוסק, באופן שהכלל הוא דצריך לבדוק האם החריגה היא בגדר חולי או לא וא"כ האם זהו חולי של אבר אחד או כל הגוף, וגם אם החריגה אינה מוגדרת כחולי צריך לבדוק שאין חשש שע"י הברית יכנס התינוק לספק סכנה, וכפי שציינתי דכל מקרה לגופו לדעת כיצד יש לנהוג.

הנה יש לדעת שכאשר לא משתמשים באמצעים מלאכותיים של הרדמה מקומית וכד', אין זה מצוי כלל שהתינוק לא יבכה במהלך הברית, וזאת משום דעל מנת לבצע את חיתוך הערלה כדין מבלי שיהיה חשש קל לפגיעה בעטרה, יש לבצע תפיסה חזקה בערלה על מנת שתיכנס לחריץ של המגן הנועד לשמור על העטרה, ופעולה זו שנעשית כ- 'צביטה' חזקה אכן יש בה כאב, ולכן ודאי שהתינוק יבכה. אולם יש לדעת שכאשר מבצעים את הברית בזריזות ומיומנות אין ה- 'צביטה' נמשכת זמן רב כלל, ומיד בגמר החיתוך והחבישה התינוק יהיה רגוע ושלו כך שהבכי נמשך כמה שניות בודדות!!

לגבי אם יש להשתמש בחומרי הרדמה או אילחוש נענה בע"ה בשאלה הבאה.
אגב יש לדעת שבהגהות רבי אליהו גוטמאכר זצ"ל על שבת קל. ציין לספר 'עוללות אפרים' (סימן תטו) שהקול של בכי המילה עולה לשמים בלי מונע ובלי שום קלי', ולכן יכול כל אדם לכוון אז בעת צרותיו, שיתפלל בעת שהתינוק בוכה יעו"ש ואף נדפסו תפילות מיוחדות לומר בזמן בכי התינוק יחד עם מזמור ו' בתהילים אלא שבדר"כ מתלוננים שלא מספיקים לומר את התפילה הקצרה משום שהתינוק כבר הפסיק לבכות...

התשובה חד משמעית- בברית המילה המבוצעת כמסורת היהודית מדור דור ע"י מוהל מומחה ומיומן אין הדבר נחוץ כלל, שכן כל הליך הברית עצמו מרגע התפיסה ועד סיום החבישה אינו אורך יותר מכמה שניות (כ- 10-20 שניות) וע"י עבודה זריזה ומיומנת התינוק יהיה רגוע ושלו מיד לאחר הברית.

יתרה מזאת, נציין שישנם פוס' דסבירה להו שישנו איסור להשתמש בברית מילה בחומר מרדים עיין שו"ת 'אמרי יושר' ח"ב סימן קמ שהחמיר אף במילת מבוגרים, ואף החולקים עליו הסכימו שבמילת תינוק יש לאסור ועיין שו"ת צי"א ח"כ סימן עג ושו"ת 'שבט הלוי' ח"ה סימן קמז ס"ק ב'. ועיקר הטעם והסיבה ההלכתית היא דיש בזה שינוי מצורת המצוה מדור דור וכמליצת החת"ס זצ"ל 'חדש אסור מהתורה', ועוד שאין הדבר נצרך כלל ועיקר, ועין עוד בספר 'חשוקי חמד' על ב"ק צג. ודו"ק.

ויש לדעת דלמען האמת, החשש מסבל בברית המילה מצוי בעיקר אצל הגויים או המבצעים את חיתוך הערלה כפי שהם מבצעים וההסבר הוא שהאופן שהם מבצעים את חיתוך הערלה אורך זמן רב, כמה וכמה דקות ארוכות ומשתמשים במכשירים מכאיבים מאד כמוסקיטו וקלאמפ או הפלסטיבל. ולכן באופן שהם מבצעים את חיתוך הערלה אכן אין מן הנמנע להשתמש בחומר מרדים ומהם לצערנו יש שרוצים לחקות אותם ולעשות מביצוע ברית המילה ענין מסובך הדורש חדר ניתוחים הכולל הרדמה וכו', וכנראה יש בזה משום בצע כסף וכסות עיניים להורים המודאגים שכן משלמים על הליך כזה כ- 5,000 ₪ באופן שהדבר מיותר לחלוטין, ולא רק משום שמאבד את כל ערך קדושת המצוה, אלא אף מבחינה רפואית טהורה עלולים להיגרם נזקים שונים ע"י הזרקת חומרים מרדימים לתינוק הרך כפי שכתב כן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרו"מ ח"ד מיו"ד סימן מ אות ב' ע"ש ועיין בספר הנפלא 'וימל אברהם' לרב ד"ר סודי אברהם שמואל נמיר הי"ו עמ' 130-131 שהביא סימוכין רפואיים לכך וכתב דברים קשים כגידין כנגד אותם צבועים שנטו מדרך חז"ל והמסורת בצורת ביצוע הברית ולכן משתמשים

בחומרים מרדימים בטענה שכביכול דואגים לסבל התינוק, בעוד שהאמת היא שהם מסכנים את התינוק יותר וגורמים לו סבל מיותר, שכן גם הזריקה עצמה מכאיבה לתינוק וחושפת אותו לסיכון מיותר ודורשים על כך סכומי עתק.
אגב, יש לדעת שאף משחות אלחוש כגון 'אמלה', 'פרילוקאין' וכד' אמנם מקילות מעט אך  אינן מונעות את הכאב לגמרי. מ"מ מיותר להשתמש בהם ואף פורסמו מס' דיווחים של תגובה אלרגית קשה בזמן השימוש בו, עיין בספר הנ"ל. ומכל מקום אני נוהג להכין מים עם סוכר וטובל בפד גזה סטרילי ונותן לתינוק למצוץ עוד מלפני הברית, והסיבה היא שבסוכר ישנו את הסוכרוז אשר גורם לשיכוך הכאב, וכן פעולת המציצה של התינוק היא פעולה אשר מסיחה את דעתו ומשרה רוגע, כך שב"ה הברית עוברת בהצלחה ומלבד בכי טבעי בזמן הברית עצמה אשר אורכת כמה שניות כנ"ל, התינוק רגוע ושלו, ומיד לאחר הברית ניתן להאכילו ובדר"כ הוא נרדם לאחר מכן , ואם בלילה הראשון רואים שהתינוק לא רגוע ניתן לתת לו מעט אקמולי או נובימול של תינוקות ובזה ודאי יספיק (ודאי שאם רואים שהתינוק מאוד לא רגוע יש ליצור קשר עם המוהל על מנת שיבדוק שאין החבישה לוחצת מדי או רפויה מדי וכד'). ואם התינוק נינוח אין צריך לתת אקמולי או נובימול אף בלילה הראשון.

לסיכום, כאשר הברית מתבצעת ע"פ המסורת וההלכה היהודית מבלי לשנות את צורת המצוה, והמוהל הוא מומחה ומיומן, אין כל סיבה להיתערבות חיצונית ע"י חומרים שאינם טבעיים, והעושים כן מלבד שעוברים איסור הלכתי אף גורמים לסכנה מיותרת.
וישנם אמצעים טבעיים לשיכוך כאב והסחת דעת התינוק והשראת רוגע כגון מציצת פד גזה ספוג במי סוכר, חבישה נכונה שאינה לוחצת מדי, חיבוק התינוק אשר הוכח כמשרה תחושת ביטחון ורוגע וכד'.

הנה צריך לדעת שמחד גיסא אנו רוצים שהתינוק יהיה רגוע בברית ולא רעב ומשום כך יבכה הרבה, ומאידך אנו רוצים שהתינוק לא יפלוט בזמן הברית. ולכן ההדרכה הנכונה בזה היא שאין להאכיל את התינוק כשעה לפני הברית ובכך אין חשש כלל ועיקר.

יש להורים להכין תיק אשר יהיו בו 3 חיתולי בד, 3 טיטולים, מגבונים לחים ללא בישום ואלכוהול, כלי עם עפר לצורך קבירת הערלה מיד לאחר הברית (יש בזה תועלת גדולה לתינוק), יין, בשמים- וישנה עדיפות עפ"י הסוד להביא בדווקא הדסים, טלית בשביל אבי הבן ולסנדק אם צריך, וכן להכין אוכל לתינוק לאחר הברית במידה שאינו יונק או שלא יהיה ניתן להניקו.
מלבד זאת על ההורים לברר שישנו כסא אליהו במקום, וכן להביא כרית לצורך הברית, ויש לכתחילה להקפיד שהכרית תהיה מעט קשיחה (ספוג) על מנת שיהיה נח לבצע את הברית מבלי שהתינוק ישקע בכרית.

ההכנות שההורים צריכים לעשות בבית לפני הברית הם: כמה שעות לפני הברית לרחוץ טוב את התינוק במים חמימים מבלי למרוח על אזור הברית משחה או שמן ככר יממה מלפני הברית. לדאוג שתהיה בבית משחת 'בפנטן פלוס' לשימוש לאחר הורדת החבישה ולקבל הנחיות מהמוהל כיצד לטפל בנימול לאחר הורדת החבישה.

בחסדי השי"ת תלמידי היקר עידן דיין הי"ו הדפיס על פי הנחייתי פליירים צבעוניים ויפים להצלחת בניו אשרי מלתי, ובהם ישנם את ההנחיות להורים ומה שצריך להביא לברית בצורה מסודרת. בנוסף כמה שירים למעלת ברית המילה ותפילה מיוחדת לזמן הברית עצמה. כל המעוניין לקבלם יכול ליצור קשר ונשלח לו בשמחה.

הנה ידוע מה שכתב הרמ"א ביו"ד סימן רסד סעיף א' וזה לשונו 'ויש לאדם לחזר ולהדר אחר מוהל ובעל ברית (סנדק) היותר טוב וצדיק' ע"כ. ומקורו מה- 'אור זרוע' אשר כוונתו שם אכן לטהרה וצדקות רוחנית כפי שכתב ב- 'אות חיים ושלום' שם, וזאת מלבד הידע, הבקיאות והאומנות אשר צריכה להיות למוהל. ודע שה- 'לבוש' (שם) כתב שע"י שיהיו מוהל וסנדק צדיקים ויכוונו בכונה הראויה לכך כך ישפיעו הדברים שגם הולד יהיה כמותם ע"ש.
וכן כתב הגאון יעב"ץ ז"ל ב- 'מגדל עז' (סוף נחל יא) דע"י כך ישנה תקנה לנימול ולא במהרה הוא חוטא ע"ש.
וכן כתב להדיה מוהר"ן מברסלב ז"ל ספר המידות ערך מוהל אות א.  וכתב שם דבר מבהיל וזה לשונו: 'צריך לחזר אחר מוהל צדיק וירא שמים, כי כשהמוהל אינו טוב יכול להיות שלא יהיה מוליד ח"ו הנימול על ידו גם ע"י זה שהמוהל אינו טוב, ע"י זה בא התינוק ח"ו לידי חולי הנופל' עכ"ל.

והסברתי באחד משיעורי על ספר 'צדקת הצדיק' לגרצ"ה מלובלין זצ"ל דמבואר שם שלפעמים אדם שפגם בריתו, מחמת שהתחייב מיתה, פודים אותו ממיתה ע"י שאין לו בנים שכן מי שאין לו בנים חשיב כמת (נדרים סד:), והנה גילה רבינו האר"י זצוקללה"ה (עיין שער טעמי המצות פרשת לך לך) שע"י מילה בכוונה וללא לחסר שום חלק מחלקי המצוה ובעיקר מציצת הדמים מובטח שהתינוק לא יטמא בריתו ע"ש. ועיין ספר 'דברי יואל' על פרשת יתרו וזה לשונו ...'והאריז"ל כתב בסודן של דברים שמי שמקיים מצות מילה פריעה מציצה על כוונתו הראוי, הנימול מובטח שלא יכשל בעריות לעולם... ובעוונותינו הרבים במדינה זו ובדורנו בכ"מ בני אדם נפרצים בעריות עד מאד ואולי מפני שאינם מקיימים מצות מילה בשלימות, ומחסרים מצות מציצה בפה, על כן נחסר להם כח ההגנה להנצל מיצרא דעריות, ונאמנת עלינו עדותו של האריז"ל' עכ"ל ע"ש עוד.

וע"פ זה מובן מה שכתב בספר המידות הנ"ל שאם המוהל אינו טוב אפשר שח"ו הנימול לא יהיו לו בנים, שכן הנימול לא יהיה נשמר מפגם הברית ואז יתחייב מיתה ועל מנת שלא ימות בפועל לא יהיו לו ילדים והבן.

ועיין עוד בעניין מעלת המוהל בספר 'טוב הארץ' לגה"ק המקובל נתן שפירא זצ"ל (סוד המילה, בביאור ברכת המילה) וזה לשונו 'ולפעמים אם המוהל צדיק וחסיד ויש לו יד בדרך האמת, אזי אם הוא יכוון בברכה יוכל להיות שיבוא אליהו הנביא זכור לטוב ג"כ בכבודו ובעצמו (ע"ש שלפעמים אליהו שולח שליח) כדי להביא עמו איזה ניצוץ של צדיק א' גדול וכל זה הוא בזכות כוונות המוהל' ע"ש.

ועוד כתב בספר המידות שהמוהל נותן הבנה לנימול בלימוד התורה ומשום כך כתב בספר 'יפה ללב' סימן רסד ס"ה שטוב לחזר אחר מוהל היותר חכם ומבין בתורה.
ודע שבהבנת דברי הלבוש שהמוהל גורם שהוולד יהיה כמותו, ראיתי בספר 'זכר דוד' (פמ"ח) שביאור הענין, דהמכניס אדם תחת כנפי השכינה נקרא אב. וכמובא במדרש על פס' 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' ללמדך שכל המקרב את האדם ומגיירו כאילו בראו.
כן הוא במצות המילה דלא תחול נשמה של תינוק הישראלי אלא ע"י המילה. ומאחר שנחשב לאב, אם כן כפי שקדושת הבן נמשכת מקדושת האב, כך קדושת וטהרת הנימול נמשכת .ממעלת המוהל וכשרותו ע"ש.